<h1>ארחות חיים הלכ' ביאות אסורות סימן ח'</h1>
<h2>דף נח:</h2>
ישראל הבא על הגויה מכל האומות דרך אישות או ישראלית שנבעלה לגוי דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה. ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל הבא על הגויה דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מדרבנן. ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נשג"ז [פירש נדה שפחה גויה זונה] ואם לא ייחדה אלא נקרה (נקרה) [מקרה] אינו חייב אלא משום גויה וכל חיובין אלו מדרבנן. בד"א כשהיה הבא עליה ישראל אבל כהן הבא על הגויה לוקה מן התורה משום גויה ומשום זונה. אחד זונה גויה ואחד זונה ישראלית ובבעולה בלבד לוקה שהרי אינה בת קדושין. וישראל הבא על הגויה הולד כמוה. וגוי הבא על הישראלית הולד כמוה וכשר. ופי' היוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור. נמצא שהבטן מטמא או מטהר. וכתב הרמב"ן ז"ל ישראל הבא על הגויה כיון שהוא מחייבי מיתות שהרי קנאין יכולין לפגוע בו הרי הוא בכלל ג' עבירות. ואפילו הגויה מתכוונת להנאתה יהרג ואל יעבור. ונ"ל דהא דאמר (על) [אל יעבור] היינו דוקא כשבא עליה בפרהסיא אע"ג דההיא דרב פפא [קדושין מ' ע"א] דתבעתיה ההיא מטרוניתא ונפל מאיגרא הוה בצנעה בא ללמד שחייב אדם להביא ייסורין עליו או לאחוז צדדין לומר לגויה שלא יוכל לבא עליה. ואם לא יכול לקחת שום צד לינצל מידה מוטב שיעבור ואל יהרג אם היה בצינעה. ואם לא יפגעו בו קנאים [ולא הלקוהו ב"ד] הוא בקללת מלאכי דכתיב יכרת י"י לאיש אשר יעשנה ער ועונה (ב)[מ]אהלי יעקב וגו'. אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לי"י. ובצנעה יש בו משום נשג"ז "נדה "שפחה "גויה "זונה וכשיורדין לגיהנם כולן עולין והוא אינו עולה דמשכא (עמתיה) [ערלתיה] ולא מבשקרי ליה.
